א. מבט סגיטלי (צידי)

הציר האנכי של הגוף עובר דרך :

 הקודקוד
 זיז העצם (אפופיזה) דמוית השן של החוליה הצוורית C2
 פרק הגוף של החוליה המותנית השלישית (L3)
הציר האנכי מגיע לקרקע אל מרכז מרובע התמיכה, במרחק שווה משתי הרגליים, כאשר קווי השכמה והישבנים מצויים במישור אחד.



אצל מבוגר אורך החץ המותני צריך להיות בין 4 ל 6 ס"מ    (3 אצבעות מחוברות) ואורך החץ הצווארי  בין 6 ל 8 ס"מ (4 אצבעות).

ב. מבט פרונטלי (קדמי)

קווים שונים צריכים להיות מאוזנים :

 קו שני האישונים .
 קו שני התנוכים (הטרגוסים).
 קו שתי הפטמות.
 הקו הדו סטיילואידי .
 חגורת השכמות
 חגורת האגן .


פוסטורולוגים מסוימים מחשיבים סטייה קלה של החגורות כתקינה פיזיולוגית , אנחנו לא מסכימים עם דעה זו וטוענים שתיקון מערכת היציבה, מאפשר פעמים רבות תיקון מושלם של הסטיות.

הרגליים נחות על הקרקע באופן הרמוני וסימטרי.

עיקום פנימי קל הקשור ללחץ של שתי הרגליים הוא פיזיולוגי, הוא נעלם בלחץ הדריכה על רגל אחת .

ג. מבט הוריזונטלי (עילי)

הישבנים מקבילים ללא סטיה קדימה או אחורה.

מסקנה

כך אפשר להגדיר את היציבה התקינה. עם זאת 10 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה עונים על קריטריונים האלה ואינם סובלים מכאבים.

סמלים המסמלים חוסר איזון יציבתי

א. מבט סגילטי (צידי)

יש לבחון ארבעה פרמטרים עיקריים :

1. מישור השכמות
2. מישור הישבנים
3. החץ הצווארי
4. החץ המותני

רק מצב A  תקין


קיימות ארבע הפרעות יציבה עיקריות:

 B קווי השכמה והישבנים במישור אחד, אך קשתות הצוואר והמותן גדולות  מהמקובל.

 C קו השכמה נוטה לאחור

 D קו הישבנים נוטה קדימה

 E קווי השכמה והישבנים במישור אחד , אך קשתות הצוואר והמותן קטנות מהמקובל 

ב. מבט פרונטלי (קדמי)

קל יותר להבחין בהפרעות היציבה ע"י בדיקת סטיות בגובה החגורות.

1 . סטיית הכתפיים :
בהעדר רשת סימון או מבחנים משלימים , הסטייה נמדדת ביתר קלות בגובה פרקי כפות הידיים (בסטיילואידים הרדיאליים) .

2 . תנוחת האגן במרחב :
רק בחינת אמצע עצם הכסל(איליום) תיתן לנו בוודאות את תנוחת האגן במרחב .
ובאמת לא נדיר להבחין באי התאמה בין הפרמטרים הקלאסיים הקדמיים והאחוריים . זוהי תוצאה של פיתול לולייני של האגן על צירו הגדול .

3 . שלושה מושגים בסיסיים בולטים :
א. חוסר האיזון של החגורה הסקפולארית , קשור לצד המועדף (אדם ימני או שמאלי). בדרך כלל אצל הימני , הכתף השמאלית גבוהה יותר ואצל השמאלי , המצב הפוך .
ב. כאשר הכתפיים והאגן סוטים לאותו צד :
החיישן הראשוני המופרע הוא העין . כאשר הסטיה היא לכיוונים הפוכים, החיישן הראשוני המופרע הוא כף הרגל.
ג. קיים תמיד גירעון עצבי – שרירי ובמחזור הדם הקטן ביד שבצד הכתף הנמוכה יותר (לפי היד המועדפת) .

יש לך שאלות: צור קשר

ג. מבט הוריזונטלי (עילי)

זו בחינה של סיבוב הכתפיים והאגן :
מדובר אם כן:

 באיליום(הכסל) קדימה או אחורה .
 בשכמה קדימה או אחורה .

הלחצים הם אז בסיבוב או בפיתול . סיבוב חגורת השכמות (הסקפולארית) מאוד מושפע .

מסקנה

כך מוגדרות הפרעות היציבה בשלושת כיווני המרחב . רוב הזמן הן משולבות ומממשות הפרעת יציבה פחות או יותר מורכבת , האחראית ללחצי יתר במפרקים האחוריים ולעודף השפעה על השרירים והגידים .

קשה לראות אנשים עם חוסר איזון יציבתי קליני כאנשים נורמאליים בשל סיבות רבות :

 אנשים בעלי יציבה קלינית מאוזנת אינם סובלים מבעיות גב .
 מטופלים אלגיים (עם מחושים) מציגים תמיד חוסר איזון יציבתי גלוי .
 כאשר קולטנים שונים בלתי מכוונים ומופיע חוסר איזון יציבתי , הוא לעולם אינו מתקן את עצמו לבד .

הגוף משלב מסגרת יציבתית חדשה (פיצוי פתולוגי) הנראית לו נורמאלית .
לאחר טיפול פוסטרולוגי של כ- 10 חודשים, ניתן להגיע לתיקון מושלם של הסטיות, וברוב המקרים הכאבים נעלמים. לאחר תקופה נוספת של גמילה והסתגלות הדרגתית לתיקונים, האיזון נשמר לאורך זמן.
אם מסתמכים על העבודות השונות שנעשו במסגרת בתי הספר הצרפתיים , רק ל- 11% מהילדים אין שום קולטן בלתי מכוון במערכת היציבה . כלומר 89% הם כבר עם אחד או יותר קולטנים בלתי מכוונים .

יתרה מזאת אם הם מטופלים אלגיים הם יהיו תמיד בעלי חוסר איזון יציבתי . ההפך אינו נכון באופן סיסטמתי ומטופל בעל חוסר איזון יציבתי אינו בהכרח אלגי . 



נתבונן במספר דוגמאות של פתולוגיות התעוקות (פגיעות הלחץ) האלה :

גב ישר , מישור שכמתי נטוי קדימה
המקרה השכיח ביותר (72%) , מתאים לחוסר כוונון של אחד או יותר קולטנים (הרגליים , השיניים או העור ) . חוסר איזון זה אחראי ללחץ במפגש שתי החוליות האחרונות . הן כפופות תחת כוחות דחיסה והעברה המרוכזים על שלושת החוליות המותניות האחרונות : הפרקים מתעקמים , מתעבים ונטענים בארטרוזה (משקע שיגרוני) .

הן לוחצות כמלקחיים על איזור המצרים (מפגש בין עצמות) שנהיה דק וצפוף . מבחינה קלינית התופעה הפיזיופתולוגית מתבטאת בכאבי גב תחתון , נוקשות והתכווצויות : זה " מוט הלומבגו " הקלאסי . 

יש לך שאלות: צור קשר

הלחצים השונים על גב ישר / מישור שכמתי נטוי קדימה

התזוזה הקדמית של מרכז הכובד שנתקלים בה במצב של גב ישר /מישור שכמתי נטוי קדימה (ההפרעה ביציבה השכיחה ביותר) יוצר לחצים רבים :

אם קולטן אחר (העין במיוחד) בלתי מכוון , באופן אסימטרי במיוחד ( המקרה השכיח ביותר) , יופיעו בנוסף לכך , צניחות ופיתולים שיעשירו במהרה את התמונה הקלינית , ע"י החמרת התעוקות (פגיעות הלחץ) .


באופן כללי : אסימטריה של קולטן

 אצל מטופל מבוגר כל קולטן בלתי מכוון באופן אסימטרי (חוסר התמקדות של עין אחת , חסימה מצטלבת , צלקות רוחביות) יגרור צניחות ופיתולים של האגן והכתפיים . החסימות המפרקיות המדורגות שינבעו מכך הן השתקפות של חוסר האיזון האסימטרי .
 אצל מטופל צעיר או עם שרירים רפויים מאוד, חוסר הסימטרי גורמת לעמדה סקוליוטית , השייכת לאותו סוג תעוקות .
 אצל ספורטאי ברמה גבוהה , חוסר האיזון הקטן ביותר יוביל לתגובות הרסניות להישגיו , מפני שעודף ההשפעה משולב בלחץ , יגרמו ירידה בתפוקה , נוקשות , התכווצויות , כאבים בכל הגוף , דלקות גידים וקרעים בשרירים .


טיפול יציבתי יכול לטפל בפתולוגיות רבות לאין ספור אצל צעירים, מבוגרים ואף אצל ספורטאים. התמונות הבאות יאפשרו לנו להבין טוב יותר את תפקידן של פגיעות הלחץ בתהליך יצירת הפגיעה השגרונית ,הנוקשויות והפתולוגיות השגרוניות .

יש לך שאלות: צור קשר

כאב גב , כאב המאה :

- 47.6% מהצרפתים סובלים מכאבי גב .
- 30% מהילדים והנוער בגילאי 7-17 מתלוננים על כאבי גב .
- בצרפת כאבי הפרקים והכאבים השגרוניים מהווים גורם לאובדן השלישי בגודלו של ימי העבודה. כ- 13 מיליון ימי עבודה מבוזבזים קשורים עם בעיות גב .
- בארץ כאבי הפרקים והכאבים השגרוניים מהווים את הגורם השני בגודלו לאובדן ימי עבודה .

המספרים משכנעים : כאבי הגב מרעילים את חיי האנושות . מצב זה הוא בדרך כלל תוצאה פשוטה של הטיפולים הסימפטומטיים המוצעים וחוסר הידיעה הכללית של שיטות ויסות מערכת היציבה . המרכיב המכאני של הכאבים , המשקע השיגרוני או עיוותי החוליות נלקחים בחשבון רק לעתים נדירות . אי איזון הגוף במרחב מחולל פגיעות לחץ אנורמאליות על יסודות המהווים את כלל עמוד השדרה (מערכת העצמות, הדיסקים שביניהם, הרצועות והשרירים התומכים) . פגיעות הלחץ האלה גורמות במשך הזמן להופעת הכאבים , הנוקשות וליצירת הפגיעה השגרונית .

הסיבה האמיתית היא בדרך כלל מכאנית . האחראי לפתולוגיות אלה : המערכת אינה מכוונת עקב אינפורמציה בלתי תקינה , הנובעת מהקולטנים ההיקפיים : הרגל , העין , השיניים , העור וכו' .

מטרת הפוסטורולוגיה תהיה להביא טיפול , שלא יהיה סימפטומאטי (כאב) , אלא נסיבתי , ע"י תכנון ועיצוב מחדש של השיטה החל מקולטניה הפגועים . העבודות האחרונות במדע העצבים, מראות שויסות איזון הגוף במרחב אינו תלוי בלעדית רק באוזן הפנימית , כפי שהאמינו בעבר , אלא בכל הקולטנים של המערכת ובראש וראשונה : הרגל והעין .



רגל טובה , עין טובה .....
האלמנטים האלה מהווים את הכניסות הראשוניות של השיטה , כל הפרעה של התמיכה בקרקע או של התמקדות הראיה , תהיה בעלת השלכות על כלל היציבה . פגם בקולטנים אלה , מאוד שכיח ואינו גלוי בדרך כלל .


לנגוס בחיים עם כל השיניים .....
קולטן נוסף לא מוכר : השיניים , שרירי ומפרקי הלסת , חוסר האיזון של סגירת השיניים , גורם להפרעות במוח , כאבי ראש , סחרחורות , טינטונים (זמזומים באוזניים) וכאבים בערב או בבוקר וכ'.


על קצה העור .....
גם העור הוא יסוד של מערכת היציבה וצלקות מסוימות , יכולות לגרום למידע מוטעה למערכת (למשל סיבוב האגן והחוליות המותניות) . לפעמים הכאבים הראשונים מתחילים או מתחזקים בעקבות התערבות כירורגית .

http://www.bal.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=451&Itemid=72

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3483619,00.html

יש לך שאלות: צור קשר

תנוחות נורמאליות ופתולוגיות

עבודות שונות שהופקו לפני שנים ספורות , גורמות לנו לראות את מערכת היציבה כ-"מכלול מבני" עם כניסות רבות ומספר פעילויות משלימות :

 ללחום בכוח המשיכה ולשמור על עמידה .
 להתנגד לכוחות חיצוניים .
 למקם אותנו במרחב .
 לאזן אותנו בתנועה , להובילה ולחזקה .

על מנת להצליח במשימה נוירופיזילוגית זו , האורגניזם משתמש במספר מקורות :
· הקולטנים החיצוניים ממקמים אותנו ביחס לסביבתנו (ע"י מגע , ראייה ושמיעה) .
· הקולטנים הפנימיים ממקמים את חלקי גופנו השונים, ביחס למכלול בתנוחה נתונה .
· המרכזים העליונים(של המוח) משלבים את בוחני האסטרטגיות , התהליכים הקוגניטיביים ומעבדים את נתוני שני המקורות הקודמים .

יחד עם זאת קיים "קבוע יציבתי", המסמל את התנוחה האידיאלית של הגוף במרחב , ברגע נתון בהתפתחותנו הפילוגנטית .

יש לך שאלות: צור קשר

לטפל בסיבות ולא בסימפטומים , זו המטרה של תורת היציבה המודרנית